אדריכלות הזיכרון- מאיזה צד קוראים אנדרטה?

 

אנדרטת יד לבנים


ייצוג הזיכרון במרחב הינו אתגר רגשי ומטלטל כל פעם מחדש למרות שאובייקטים רבים המביעים זיכרון הינם חלק מנוף ארצנו . במרחב סביבנו , כמעט יום יום נוגע בנו המקום של חלל שנפער. אתגר הקבלה ואתגר ההשלמה עומד לנגד עיננו שוב ושוב.


בגני תקווה ביקשו להעביר את המסר ישר אל נפשו של המתבונן ע"י קירות המדברים את החיים ומדברים את הריק שנוצר.
אבני הסיליקט כחיילים הם, רגע הם בדינמיות מאתגרת ורגע אחרי הם כבר לא.
האבנים הבולטות המסמלות את הרגע בו יצאה נפשם של חיילנו להיות שם עבורנו בקרב, נעלמות בהמשך ומשאירות אותנו עם חלל.

אך את האנדרטה הזו חשוב לקרוא לפרטיה ומשני צידיה בכדי שתשאיר בנו אופטימיות .
דרך החלל שנפער רואים את האופק רואים את האין סוף שמבקש להזכיר לנו שכל העולם בכל זאת נשאר שם.
וכמחווה נוספת המזכירה לנו את עוצמתו של היקום , קיר החיים על אבניו הבולטות המקבלות את צילה של השמש כל בוקר וכל ערב מחדש, מבקש/ת להזכיר ולזכור את מחזוריות החיים.
האנדרטה המחודשת של גני תקווה מבקשת להעניק לשכול ולזיכרון סמליות מופשטת, על-זמנית ועל-מקומית כחלק מהסביבה במרחב הפארק שתהווה חלק מאתנו לתמיד ולא רק ברגעי הזיכרון הרשמיים.

יהיה זכרם של הנופלים ברוך

אדר' ענת מור-אבי בשיתוף מהנדס המועצה אדר' ערן חמו